הסיפור "מצע של שושנים" הוא סיפור פואנטה. פואנטה היא נקודה בסיפור שבה משתנה תפיסת הקורא לגבי העלילה, הדמויות או המסר. בדרך כלל הפואנטה תבוא בסוף הסיפור ותפתיע אותנו.

במרכז הסיפור "מצע של שושנים" נמצאת טעות בשיפוט אשר נגרמת משילוב של מספר גורמים:

©      גורמים סביבתיים- חושך, מזג אוויר סוער, מצבו הרגשי של הרופא, הרופא עצבני.

©      הבדלי תרבות וסגנון אישי- טד אוונס מתאפיין בסיפור כאדם אישי, משוחרר, פתוח, ההתנהגות שלו מרגיזה את ד"ר בנסון. כאשר טד אוונס מבקש סיגריה ועוד אחת הוא מכניס את ידו לתוך כיסו של ד"ר בנסון ובכך חודר למרחבו האישי.
(צריך לזכור שמדובר בשני אנשים זרים אחד לשני).

ד"ר בנסון מגיב בכעס.
ד"ר בנסון מתואר בסיפור כאדם רשמי יותר וכנראה שדפוסי ההתנהגות שלו שונים. דבר זה מייצר מתח סמוי בין השניים.

©      התרשמות סטיריוטיפיאית-  טד אוונס הולך באמצע הלילה כשאר הוא שואל אותו לאן הוא הולך הוא עונה "הכי רחוק שאפשר" ממה הוא בורח? המראה של טד אוונס- רזה, עיניים קטנות, צלקת, פני חתול. הסטראוטיפ הוא אדם מפוקפק, פושע נמלט.

דברים אלה גורמים לד"ר בנסון להיות בטוח  שהוא גנב את שעונו. לטד אוונס הייתה אפשרות לגנוב את שעונו כאשר הכניס את ידו לכיס של ד"ר בנסון אך השעון מעולם לא היה שם. עוד גורם היה מצבו הנפשי של ד"ר בנסון שהיה לחוץ מאוד.

הפואנטה בסיפור היה הרגע שבו טד אוונס הופך מפושע לגיבור וד"ר בנסון מאדם תמים ששדדו אותו למישהו שאיים באקדח על מישהו חף מפשע.

המספר בסיפור הוא מספא יודע כל. בסיפור אנו רואים את זווית הראיה של ד"ר בנסון, מה שהוא לא יודע גם אנחנו לא יודעים ומה שהוא מגלה גם אנחנו מגלים.